הדרך להרגיש שוב בטוחים:
הדרך להרגיש שוב בטוחים:
"ברוכים הבאים,
בסרטון הזה נבין טוב יותר מה זה אומר להרגיש בטוחים?
זה להרגיש מבפנים רגועים ושלווים, לדעת שאפשר להרפות ולסמוך שמערכות ההתראה וההגנה הטבעיות שלנו, פועלות ביעילות ובמידה הנכונה, ובעת הצורך, הן יעזרו לנו לשמור על עצמנו.
במצבי סכנה אמתיים, חשוב שמערכות ההתראה וההגנה שלנו יפעלו בצורה הטובה ביותר. חשוב שנרגיש ערניים, נחווה פחד, במידה, וניכנס לדריכות, שתאפשר פעולה מתאימה לשמירה על שלומנו. יחד עם זאת, הרבה מאד אנשים מרגישים מתוחים ודרוכים גם כשאין סכנה ממשית.
הי, אני חניתה רונס, והחזון שלי הוא לעזור לכם לפתח הרגשה בטוחה וחוסן אישי, להתמודד טוב יותר עם אירועי חיים מאתגרים.
אני מלמדת איך להעמיד גבול ברור, איך לסרב כשלא מתאים לנו, ואיך להשתחרר מזיכרונות מטרידים, פלשבקים, סיוטי לילה שרק מגבירים את רמות המתח והחרדה.
למה אנחנו לא מרגישים בטוחים?
יש לכך שלוש סיבות עיקריות:
הסיבה הראשונה, פגיעה במרחב האישי שלנו.
כל כניסה למרחב שלנו, יכולה לערער הרגשה בטוחה ומוגנת. אני מדמה זאת לגדר שנפרצה. וכשיש פרצה ולא סוגרים אותה בזמן, גורמים שונים מזהים אותה, משתמשים בה והפרצה גדלה.
האם הייתם משאירים יהלום בעל ערך, חשוף לעיני כל? כנראה שלא. אבל זה התהליך שקורה. אנו מעבירים מסר לעצמנו ולסביבה שהיהלום הכי יקר, שהוא העצמי שלנו, לא ממש שווה.. ושאפשר להיכנס ולעשות בו מה שרוצים. והסיכוי שניפגע שוב ושוב רק גובר.
לאחר שמערכות ההגנה שלנו נפגעו, היכולת להגן על עצמנו ולהתמודד עם האתגר הבא, נמוכה יותר!!
הפגיעה במרחב שלנו יכולה להיות בעקבות: פריצה לבית שלנו, תקיפה אלימה מילולית או פיזית, בוודאי פגיעה מינית.
בתאונת דרכים: כשרכב אחר נכנס בפתאומיות לרכב שלנו, יש פגיעה במרחב האישי שלנו.
כמובן במקרים כמו מלחמה, פיגועי טרור, ואסונות טבע.
למעשה, גם במקרים שנתנו רשות לאחר להיכנס למרחב שלנו, ואנו מודעים לכוונות המיטיבות כלפינו, למשל, בעת קבלת טיפול רפואי, יכולה להיות לזה השפעה מסוימת על היכולת שלנו להרגיש בטוחים ועל היכולת שלנו להגן על עצמנו להבא.
מערכות ההגנה וההתראה שלנו עלולות להגיב ברגישות יתר או להפך ברגישות חסר.
הסיבה השנייה, תישמע מוזרה: אבל היא הלמידה מהניסיון שלנו: ההשלכות של התגובות שלנו או של היקרים לנו בעבר, במצב מסוים.
למה הכוונה? אתן דוגמא: בקליניקה, אני פוגשת אנשים שנאלצו להתמודד עם מצבים שבהם התנאים האובייקטיביים, אפשרו להם, לדבריהם! להימלט ולא להיפגע מתקיפה מינית, אבל למעשה, באותו רגע קריטי, האופציה הזו כלל לא עמדה לרשותם. מה שניהל אותם, באופן לא מודע, הוא ניסיון חיים אחר, לכאורה לא קשור, שלימד אותם: ש'לקום וללכת', גורם לכאב רגשי קשה להכלה. למשל, נטישה של הורה. כדי להימנע מהכאב והשלכותיו, האפשרות לקום וללכת הפסיקה להיות אופציה בתחומים רבים בחייהם ובמקומה סיגלו לעצמם דרכי התמודדות אחרים.
עם זאת, במצבים שבהם יש סכנה לשלמות הנפשית או הפיזית, המחיר שמשלמים הוא גבוה ביותר.
הסיבה השלישית לשאלה מדוע אנו לא מרגישים בטוחים היא למעשה טראומה התפתחותית ממושכת.
למשל, כשגדלים כילדים בסביבה של מבוגרים הסובלים בעצמם מחרדה או פוסט טראומה או בסביבה אלימה. אנו לומדים שהעולם אינו בטוח ואיננו יודעים איך לבסס הרגשה בטוחה.
המסר החשוב שלי כאן: זו אחריותנו לעצמנו, לוודא שמערכות ההגנה שלנו פועלות ביעילות.
אז.. איך יודעים לזהות האם אתם באמת מרגישים בטוחים, גם אם אינכם סובלים מחרדה, סיוטים ועוד תופעות, שכמובן חשוב, כדאי ואפשר לטפל בהם?
איך תזהו האם עליכם לשפר את מערכות ההגנה שלכם?
√ אתם מרגישים שלא שומעים או לא מתחשבים בסירוב שלכם.
√ אתם מוצאים את עצמכם במצבים שמסכנים אתכם.
√ הנטייה שלכם היא להגיב בכעס או בזעם במצבים שאחרים פחות מתרגשים מהם.
√ התרגלתם להתנתק במקום להישאר מחוברים למה שקורה סביבכם.
√ או אתם מגלים שנשארתם קפואים בזמן שהכי נכון היה לכם לקום וללכת או דווקא לעמוד על שלכם.
במידה ואחת מהאפשרויות מוכרת לכם, הגיע הזמן לסגור את הפרצה בגדר, לפתח כלים שאיתם תוכלו להרגיש בטוחים ומוגנים ותדעו לשקם את הגדר בכל פעם שייפער חור שכזה..
לאחר שנוצרים דפוסי הגנה לא יעילים, הם אינם נעלמים מעצמם,
כך שאם אתם רוצים ובשלים להחזיר לעצמכם תחושת ביטחון פנימית,
ואתם מרגישים שאתם רוצים לעשות את השינוי יחד איתי:
הכניסו את הפרטים שלכם כאן בטופס מצד שמאל או צרו קשר טלפוני, תאמו פגישה אישית ונתחיל."
הדרך להרגיש שוב בטוחים תלויה בשינוי דפוסי התנהגות שנלמדו.
זכרו, דפוסי התנהגות אינם מי שאתם. כל דפוס התנהגות שנלמד ניתן לשינוי, על פי מידת הרצון!
מדוע בכלל להתאמץ לשנות את המוכר והידוע? מבט מהקליניקה (*)
ד' *, אישה צעירה ומוכשרת מאד בתחומים רבים, הגיעה אלי בעקבות אירוע טראומטי שחוותה בצעירותה. להרגשתה, אותו אירוע המשיך להשפיע עליה בתחומים נוספים בהם חשה תקועה, מוגבלת ולעתים, חסרת אונים ממש. היא האמינה כי היותה סקרנית והרפתקנית, תכונות שאהבה בעצמה, גם הביאו אותה להסתכן כמו באותו אירוע טראומטי. במהלך הטיפול, למדנו כי בבסיס הקושי היה אירוע בחיי משפחתה, כשהיא עוד פעוטה, שבו 'הבינה': 'כשבורחים, זה מכאיב ומזיק'. ההחלטה שקיבלה: 'לא בורחים, נשארים ומתמודדים'. האפשרות הזו, לברוח, המתבטאת בסיטואציות יומיומיות, ביכולת לקום וללכת, לא עמדה עוד לרשותה. ד' סקרה את חייה וראתה כיצד הדפוס ניהל אותה והשפיע על בחירותיה.
כאשר דפוס כזה מנהל, מרגישים הכרח להמשיך 'להילחם ולהתמודד' כי אין אופציה לוותר ולשחרר, גם כשנסיבות לא מתאימות יותר. לעתים נעדרת הרשאה פנימית לנוח, מבלי לפתח מחלה ממשית, שתתן לגיטימציה למנוחה. כל מי שמכיר את הדפוס הזה, מבטא זאת באופן ייחודי לו.
המפגש הקרוב עם אנשים שונים בחדר הטיפול מלמד אותי, שרבים מייחסים לעצמם יכולות ותכונות או דווקא את העדרן, בשל חוויות מהעבר שיצרו החלטה או אמונה, מודעת או לא מודעת.
סביב החלטה כזו, שבבסיסה משאלה לשמור על הנפש והגוף, מתארגנת הנפש.
למעשה, אופן תגובה מסוים, מקבל עדיפות, לכל מצב מאתגר בחיים, תוך ויתור על דפוסי תגובה אחרים, כך מוגבלת היכולת להגנה עצמית, ויותר מכך, מצטמצם חופש הבחירה.
כולנו מתמודדים עם חוויות מלחיצות, ברמה כזו או אחרת, בין אם זו הלידה שלנו, מצבים בתוך המשפחה, בגן, בבית הספר, בשירות הצבאי, בעבודה. עימות עם אדם אחר, התמודדות עם מחלה, התערבויות רפואיות חודרניות, תאונות שונות ואפילו צפייה בתכנים מסוימים בטלוויזיה או באינטרנט, וגם כמובן, אלימות מילולית, פיזית או מינית.
לחוויות אלו השפעה הן על יכולתנו להרגיש בטוחים ומוגנים והן על היכולת שלנו להתמודד בצורה אופטימלית עם האתגרים הבאים!
(*) תיאור המקרה של ד' מבוסס על דוגמאות רבות של אנשים ואינו מתאר מקרה פרטי מסוים.